ביאור:משלי טו יב
משלי טו יב: "לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ, אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ."
תרגום מצודות: הלץ, בעבור שלא יאהב התוכחה, לזה לא ילך אל חכמים מפחדו פן יוכיחנו.
תרגום ויקיטקסט: אדם לץ לא אוהב שמוכיחים לו שהוא טועה, ולכן לא הולך אל חכמים היודעים להוכיח.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי טו יב.
דקויות
[עריכה]מה המשמעות המעשית של הפסוק?
1. אבחנה עצמית: אני יכול לאבחן ולדעת מה מצבי הרוחני, לפי הרצון שלי לפגוש חכמים. האם אני מרגיש אי-רצון ללכת אל אנשים חכמים, כי אני חושש שהם ימתחו עליי ביקורת? אם כן, כנראה יש בי צד לֵץ = המזלזל בחכמה. אני לא מספיק מעריך את החכמה, ומעדיף לוותר על חכמה כדי להימנע מאי-הנעימות של שמיעת ביקורת.
2. עצה למורים: יש מורים חכמים האוהבים למתוח ביקורת על התלמידים. הביקורת יכולה להועיל, אבל היא גם עלולה להרחיק חלק מהתלמידים, שיעדיפו לא לבוא לשיעור בכלל. אם אותם מורים יקבלו את כל התלמידים במאור-פנים ובלי למתוח ביקורת, התלמידים יבואו לשיעור בשמחה. ומתוך שהם מתעסקים בתורה, האור שבה יחזיר אותם למוטב גם בלי ביקורת.
הקבלות
[עריכה]פסוקים נוספים מלמדים שהלץ אינו אוהב לשמוע ביקורת:
- (משלי ט ח): "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ, הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ"*.
- (משלי יג א): "בֵּן חָכָם מוּסַר אָב, וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה"*.
ומצד שני, מי שאוהב לשמוע תוכחות הולך אל החכמים המלמדים אותו דעת:
- (משלי טו לא): "אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים - בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין"*.
- (משלי יב א): "אֹהֵב מוּסָר - אֹהֵב דָּעַת, וְשֹׂנֵא תוֹכַחַת בָּעַר"*.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/15-12